<h1>ארחות חיים הלכ' סדר ליל הפסח סימנים ב'—ז'</h1>
<h2>דף קח.</h2>
לפיכך כשסועד אדם בליל זה צריך להסב ולעמוד דרך חירות ואפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. בב"ר ובראש ילמדנו סמך להסבה מן התור' דכתיב ויסב אלקים את העם וגו' מלמד שהושיבן בהיסבה דרך בני מלכים מסובין רבוצין על מטותיהן. ואשה אצל בעלה אינה צריכה היסבה פרשב"ם מפני אימת בעלה שכבושה תחתיו ואם אשה חשובה היא שדרכה להסב בשאר הימים צריכה. ובן אצל אביו ושמש אצל רבו צריכין הסיבה וכן תלמיד אצל רבו שלמדו אומנות לפי שאין כסופין כ"כ אבל בתלמיד תורה אינו מסב אלא א"כ נטל רשות מרבו ונתן לו. והר"פ ז"ל כתב אפי' רבו שאינו מובהק מדלא מפליג תלמודא בין תלמיד תורה לתלמיד של מלאכה רק לחייב תלמיד דשוליא דנגרי דהיינו של אומנות ובן אצל אביו אפי' הוא רבו צריך היסבה ואין צריך ליטול רשות על זה לפי שדרך האב למחול כבודו לבנו. והיסבת ימין או המסב על ערפו או על פניו אין זה היסבה ואפי' האיטר יד ימינו מיסב בשמאל שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה וי"א שאין לחוש לסכנה רק המיסב על ערפו והוא הנקרא פרקדן וכן פסק הבעל התוספות ז"ל. וכתב שאיטר שאינו שולט בימינו לשום דבר מיסב דרך ימין. ואימתי צריך להסב בשעת אכילת כזית מצה ובשתיית כוסות אבל באכילת המרור זכר לשעבוד ואין לחוש לאכול דרך חירות ובשאר אכילתו ההיסיבה רשות ואם היסב הרי זה משובח. וכל אחד ואחד בין אנשים ונשים חייבים לשתות ד' כוסות של יין אין פוחתין מהן ואע"פי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא נשי' חייבות בהן [ע"ב] שאף הן היו באותו הנס פי' אף הן נגאלו ולפי פי' זה אף הטף צריך הסיבה ויש מפרשי' בשכר נשים צדקניו' שהיו באותו הדור נגאלו וכן פי' הר"ש ז"ל בשם רבו הלוי וכן נמי אמרינן במסכת סוטה. ומחנכין הקטנים בד' כוסות כדי שישאלו בענין ויגידו להם המסות הגדולות אשר ראו עינינו. ירושלמי ר' חנינא כד הוה שתי ד' כסי לפסחא הוה חזיק רישיה עד עצרתא ואעפ"כ הוה אניס נפשיה למשתי ד' כסי מפני המצוה ומכאן יש ראיה לאותן אנשים שאין שותין יין לעולם שחייבין לכוף נפשם לשתותם. וצריך לשתות מכל כוס וכוס מלא לגמיו וזולת זה לא יצא הילכך אין יוצאין בכוס שאין בו אלא רביעית שנים. ואם היה כוס גדול שיש בו שתי רביעיות או יותר שותין בו שנים לפי הרביעיות זה אחר זה ויוצאין ואחר ששתה מלא לוגמיו אפי' מכוס קטן שאינו מחזיק רק רביעי' משקה לבניו ולבני ביתו הקטני' והרמב"ן והרא"ה והר' יהודה בן אבא מארי ז"ל כתבו דבד' כוסות של פסח צריך לשתות מכלן רובא אפי' היו מחזיקין כמה רביעיות ושיעור כל כוס וכוס רביעית יין שהוא ביצה ומחצה וצריך למזוג אותן כדי שתהיה השתיה עריבה עליו הכל לפי היין ולפי השותה ולא יפחות לארבעתן מרביעי' יין חי כדי שימזגם ויעמדו על רביעי' כדאמרינן כל חמרא דלא דרי על חד תלתא מיא לאו חמרא הוא. היה היין חזק ושתה ד' כוסות הללו ממנו בלתי מזיגה יצא ידי ד' כוסות ולא יצא ידי חירות כלומר אין זו מצות חשיבות אלא ביין מזוג. שתה ד' כוסות מזוגין בבת אחת כלומר שלא על סדר משנתינו אלא ששתאן רצופין ידי חירות יצא ידי ד' כוסות לא יצא ואם שתה מכל כוס וכוס רובו יצא ודין היין הראוי לקדש כתבנו בהלכות שבת. ומי שאין לו יין בליל הפסח מקדש על הפת כמו שמקדש על הפת בשבת ועוש' שאר הדברים על הסדר וכן דעת הריא"ף. וביאר עוד היכי עביד שארי ברישא המוציא ובצע ליה לרפתא ומנח ידיה עילויה עד דגמר קדושא ובתר דגמר קדושא מברך על המצה ושהחיינו ואכיל ואחר מטבל בירקי ועקר לפתורא ובתר הכין אומר מה נשתנה וכל ההגדה עד גאל ישראל ומברך אמרור ואכיל ליה ואחר כריך מצה ומרור ואכיל בלא ברכה עכ"ל הרי"ף ז"ל. והרא"ה ז"ל כתב מי שעושה סדרו על הפת אינו מברך לא אשר גאלנו ולא יהללוך כי שתיהם ברכות של כוס וביאר עוד שאין לו לחזור ולקדש על מצה שמורה אלא אפי' מצה שאינה שמור' ומברך המוציא ומקדש ושהחיינו ואוכל כזית ומטבל בירק ואומר ההגדה עד למעינו מים ומברך על מצה שמורה לאכול מצה ואוכל כזית ומברך לאכול מרור ומטבל ואוכל וכורך מצה ומרור וכו' כתב ר' נטרונאי גאון ז"ל אם אינו מוצא יין ברחוק כמה פרסאות ישרה צמוקים במים ויעשה ד' כוסות.
